אמונה
בקושי, חפשו את הסולם
אחד מבאי השיעור אמר: "אמרת שמי שמברך אשר יצר אחרי היציאה מהשירותים, זה טוב לבריאות. מאז שהתחלתי להקפיד על המצווה הזאת, המצב החמיר."
התשובה: אסור לנסות את ה', ולבחון מתי מה שכתוב בתורה נכון ומתי לא. צריך אמונה תמימה. ועוד: אם יש ספק במשהו, משמים יראו לך שהספק נכון.
ומי שמטפס בקדושה, הקב"ה מקשה עליו קשיים, כדי לתת לו בתוך הקושי את הסולם לטפס למעלה.
לכן שלושה דברים: לא לנסות את ה'. אמונה תמימה. ובכל קושי לחפש את הסולם לעלות למעלה, ולבחון אם אלה ייסורים של אהבה, שאינם מבטלים לימוד תורה, או ייסורים אחרים שמצריכים חשבון נפש ולפשפש במעשינו.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 42
ישראל הופכים חומר לרוח
על הפסוק "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" אומר אדמו"ר הזקן, בעל התניא, שעם ישראל גם כשהוא בארציות העולם קשור עם ה' אחד. ה' יוצר מהרוחניות גשמיות, בבריאת העולם יש מאין, ועם ישראל יוצר מהגשמיות רוחניות: במצוות שהוא מקיים באמצעים גשמיים הוא מוסיף הארה רוחנית לעולם. זה מחזור, שבו רוחניות הופכת לגשמיות וגשמיות ששבה והופכת לרוחניות.
מקור: אדמו"ר הזקן, בעל התניא · מפגש 50
כל מקום שה' לוקח אותך אליו
לפי אדמו"ר הרש"ב, מאז "לך לך" האדם הולך למסעיו למקום שבו מחכים ניצוצות שצריכים להתברר על ידו. הצדיקים רואים לאן ללכת, ופשוטי העם הקב"ה מסבב להם עילות כמו מקרה שיביאו אותם לשם. מכאן אפשר ללמוד שמה שקורה לנו אינו בלי סיבה. כשנתקלים במקרה, כדאי להרים את הראש ולשאול: מה אתה מנסה ללמד אותי? ואחר כך לפקוח עיניים ולפעול, ואם אין מה לעשות, להתחיל לשוחח עם האנשים שסביבנו.
מקור: אדמו"ר הרש"ב, מובא בהיום יום · מפגש 54
כל רגע מכיל ניצוץ
בכל רגע בחיים יש ניסיון, קטן או גדול, ומאחוריו ניצוץ של קדושה. הניצוץ לא נראה בעין, והניסיון נראה כקושי. אם היה אפשר להעריך ניצוץ כזה לפי התורה, כל הזהב שבעולם לא היה מספיק. כשמבינים שהכול מאת ה', גם האדם שרימה אותי בעסקים עשה זאת כי ה' אמר לו. מי שמצליח להתעלות מעל מגבלות היצר מציל ניצוץ אחרי ניצוץ, והניצוצות מצטרפים להדרת פנים.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 55
לשכנע את עצמך, לא את השכן
מי שחוזר בתשובה לא צריך לשכנע את כל מי שרואה אותו עם כיפה שדרכו נכונה. התפקיד שלך הוא לשכנע את עצמך. ככל שתקדש את עצמך ותקיים יותר מצוות, ה' יאיר את עיניך, והשכנוע הפנימי שלך יגבר, ומתוכו תעלה בקדושה ותרים גם את הסביבה. כלפי האחרים, התנהג לפי התורה: גמילות חסדים, אהבת הזולת, עזרה הדדית ותמיכה בנופל, גם אם הוא השונא שלך.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 58
בזה אני מסודר
יש לנו נטייה להגיד: בזה אני מסודר, בזה אני בטוח, אין סיכוי שאפול מכאן. יעקב אבינו יצא לחרן עם הרבה כסף וזהב, נתן לאליפז את כל רכושו, ונשאר בלי כלום. הוא חשב שהוא יכול לסמוך על עצמו שלבן לא ירמה אותו, ולבן רימה. הוא תכנן בריחה עם מרחק של שישה ימים לפחות, ולבן השיג אותו ביום השביעי. מי שמצהיר כך, מראים לו משמים שהכול בידי ה'. כמו קו בר־לב והטיטניק, שאמרו עליהם שאי אפשר ליפול.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 58
השומר לא נמצא בתוך הבית
הגיעה אלי בדיחה: יהודי עשיר קנה בית בבוורלי הילס ושכר מעצב פנים, וביקש ממנו להתקין מזוזות בדלתות. בסוף המעצב אמר לו שהוציא את תעודות האחריות מכל אחת והניח אותן על שולחן הסלון. הבדיחה צוחקת, אבל יש בה אמת. הקלף שבמזוזה הוא באמת תעודת אחריות לשמירה על הבית. ההבדל הוא איפה השומר עומד. אצל הגויים השומר נמצא בתוך הבית, ואצל עם ישראל הוא עומד מבחוץ ולא נותן למזיק להתקרב. הבית מסמל את הלב. עדיף לא לתת למזיק להיכנס ללב, מאשר לתת לו להיכנס ורק אחר כך לחשוב איך להתגבר על הרע שהוא מנסה לשכנע אותי לעשות.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 59
יוסף הלך לחפש את אחיו, גם כשלא מצא
יעקב שלח את יוסף לחפש את אחיו, ויוסף לא ויתר כשלא מצא אותם. הוא התפלל עד שגבריאל נגלה אליו. יוסף ידע שאחיו שונאים אותו, ובכל זאת בטח שהכול לטובה. זו אמונה בה' שאינה תלויה במה שאנחנו רואים. לפעמים אנחנו מוותרים אחרי הניסיון הראשון, ויוסף מלמד שהחיפוש הוא חלק מהאמונה. בכל משבר כדאי לשאול עוד פעם: האם באמת בדקתי עד הסוף?
מתוך השיעור השבועי · מפגש 60
כשמגיע הזמן, מריצים אותך מן הבור
"ויריצוהו מן הבור". כשמגיע הזמן, מריצים אותך. רואים זאת כל יום: איך זמר אלמוני הופך ל"כוכב נולד" וכל המדינה פתאום מכירה אותו, איך כמה נערים חושבים על רעיון ופתאום יש להם חברה ששווה הרבה מיליונים. לכן צריך להכין את הצידה לדרך, כי כשיגיע הרגע, תצטער על כל שנייה שבזבזת כשהיה לך יותר זמן. צריך להיות כל הזמן במצב של "לך לך", להתקדם קדימה ולשאוף ליותר. ומצד שני, להיות שמח במה שיש היום.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 60
מי שמאבד שמחה מאבד את הקשר עם ה'
פוטיפר שיחד את שר בית הסוהר וזרק את יוסף לבור לזמן בלתי ידוע, שירקב שם עד שימות. יוסף היה האסיר היחיד שלא ידע כמה זמן עליו להישאר, ואיש לא בא לדרוש אותו. כל אדם אחר היה נסגר ונאטם. יוסף ראה את הפנים הזועפות של שר המשקים ולא איבד את השמחה אף לרגע. ורק בגלל זה רוח הקודש שורה עליו וה' אתו בכל מה שהוא עושה. אדם השרוי בעצב ודיכאון, השכינה עוזבת אותו.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 61
לפני שנולדת, ראית את הדרך
לפי אוצר המדרשים, לפני הלידה המלאך מראה לנשמה את גן עדן וגיהנום, מטייל אותה ומראה לה כל מקום שתדרוך בו, ו־ה' משביע אותה להיות צדיק. הרב משער מעצמו שמראים לאדם גם את כל הניסיונות שיהיו לו, ובכל אחד הוא מבין שעליו לבחור בין טוב לרע. אם ההשערה נכונה, בכל ניסיון כל מה שצריך לעשות הוא להתחבר לקדושה ולבורא העולם כפי היכולת, ואז לבחון מה הלב אומר ולפעול לפי זה.
מקור: אוצר המדרשים · מפגש 63
כשנהיה קשה יותר, עלית כיתה
אין צדיק שלא יחטא. כולנו טועים כל יום. מי שחושב שהוא לא צריך לטעות, נופל לגאווה, ואחרי כישלון הוא נכנס לעצבות או לכעס. בתחילת הדרך נשפך השמן, וזה טבעי. כשמשתפרים ה' מחליף לנו את הכד בגדול יותר, וזה לא סימן רע, אלא סימן שקפצנו מדרגה. יום אחד הכד יהיה כבד מכדי להזיז, ואז תבין שהוא מילא בשבילך את כל הבקבוקים. לכן אחרי כל כישלון, שמח, למד את הלקח, והמשך.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 63
מה שנעשה בחדרי חדרים, ה' רואה
במכת הבכורות כל בכורי מצרים מתו בחצות הלילה, בכל בית כמה בכורות מאבות שונים, במצרים שחשבו שמעשיהם בחדרי חדרים נשארו סודיים. מכת הבכורות באה ללמד שעונשם של אלה שמתנהגים בסדר כלפי חוץ ובחדרי חדרים מרשים לעצמם לחטוא חמור יותר מעונשם של מי שחוטא בגלוי, כי מי שעושה עבירות רק בסתר כופר בהשגחה של ה' בכל מקום, ומתבייש יותר מאנשים מאשר מפני ה'. ה' משגיח על כל הבריות, ואפילו מבחין בין טיפה לטיפה. בסופו של דבר כל אדם יישפט על כל מעשה שעשה, גם אם נעשה בחדרי חדרים ובחושך מוחלט.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 65
לא מספיק להחליט ללמוד, צריך לקבוע שעה
היצר ידאג שלא תלמדו. לכן הדרך היא מסגרת קבועה ביומן, שעות שלא מוותרים עליהן בשום מחיר. ואם באמת צריך לוותר בגלל חתונה, מחלה או נסיבה אחרת, קבעו יום אחר באותו שבוע, ולמדו יותר. ככה היצר לא ימצא סיבה לבטל את הלימוד בפעם הבאה. תורה היא התבלין נגד היצר. מי שלא לומד, מוצא את עצמו פעמים רבות מול דברים שהוא עצמו יודע שאינם טובים לו.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 66
למה אנחנו תלויים בגשמים, ולא בנהרות?
במדרש בראשית רבה נאמר שבתחילה הארץ שתתה מנהרות, וחזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן. רבי חנן דציפורי בשם רבי שמואל בר נחמן מנה ארבע סיבות: מפני בעלי זרוע שישתלטו על הנהרות, כדי להדיח טללים רעים, שהגבוה ישתה כנמוך, ושיהיו הכל תולים עיניהם כלפי מעלה. הרב עוזי קלכהיים זצ"ל מסביר שהרביעית היא החשובה מכולן: שלא תהיה גאווה בברכה טבעית שהאדם קיבל בלי מאמץ, כמו פרעה שאמר "לי יאורי ואני עשיתני" והפך את היאור לאליל. הגשם מלמד את האדם שהוא תלוי בשמים.
מקור: הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, בראשית רבה · מפגש 66
מצווה אחת, בשלמות
אי אפשר לקיים את כל המצוות על כל דקדוקיהן. אבל אפשר לבחור מצווה אחת, ולשמור עליה בצורה הכי שלמה שאפשר, באופן תמידי. כך נפתח מסלול שמחבר את שאר המצוות עד לשורשן. זו הדרך שהנועם אלימלך (פרשת בשלח) מלמד. כדאי לבחור מצווה אחת ולשמור אותה בשלמות.
מקור: נועם אלימלך · מפגש 67
ארבעה אנשים קיבלו אות משם ה'
ארבעה אנשים בתורה נוספה אות אחת בשמם: הושע נעשה יהושע, אברם נעשה אברהם, יתר נעשה יתרו, ושרי נעשתה שרה. צירוף האותיות שנוספו הוא שם הוי"ה. אפשר להסביר למה דווקא הם: כל אחד מהם עסק בקירוב אנשים והכנסתם תחת כנפי השכינה. אברהם ושרה גיירו, יתרו הלך לגייר את בני משפחתו, ויהושע גייר את אנשי גבעון. כמה גדולה מעלתם של המסייעים בהפצת אור התורה.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 68
תן לו לנהל את העניינים, מעל הטבע
אביו של אחד הקוראים של כוח האמונה היה בעל חנות בשר בירושלים, והתחרות כמעט סגרה אותה. הרב שלו אמר לו למכור רק בכשרות מהודרת, והוא נפטר מכל המלאי בהפסד. אף אחד לא קנה, והוא חזר לרב. הרב אמר לו: תמסור לו את המפתחות, כל עוד אתה חושב שאתה מנהל, הוא משאיר אותך לטבע. האב חילק את הבשר לישיבות ולעניים, ואמר לה': אני מעביר לך את המפתחות. שנה אחר כך הלקוחות עמדו בתור.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 70
מים שבולעים מים: הסיפור על ר' יהושע
הגמרא מספרת על ר' יהושע בן חנניה, חכם יהודי אחד שהלך לבדו לאתונה והביא משם לקיסר את ששים חכמיה. הם שאלו אותו שאלות והוא ענה על כולן. כשהגיעו לקיסר, הציב מולם כלי ומים מ"בי בליעי", מים שבולעים מים, והם לא הצליחו למלא אותו. לפי הפירוש בשיעור, היוונים התבוננו בעולם מלמטה למעלה, וחכמי ישראל מתבוננים בו מלמעלה למטה, מתוך התורה ודבר ה'.
מקור: הגמרא בכורות ח', רש"י · מפגש 310
בדור הזה העבודה הגדולה היא לעמוד באמונה
כשמסתכלים על העולם ורואים כמה מסביבנו מתרחקים מהתורה, קל להתייאש. אבל כתוב שהדור האחרון הוא תכלית הבריאה. אף שהדור עכשיו בתכלית השפלות, מריבוי הגלים והניסיונות יישארו הנשארים מזוקקים שבעתיים, מזהירים כאור החמה והלבנה. לכן העבודה שלנו עכשיו היא לעמוד בתוקף האמונה. אין ללכת עם הדור יהיה מי שיהיה, אלא להביט רק על האמת שהתורה אמרה, והאמת תתגלה.
מקור: רב מפאנוי, שומר אמונים, זוהר שמות, חידושי תורה תשי"ז (בקונטרס שהרב מצטט) · מפגש 324
בכל מקרה, לשאול מה ה' רוצה ללמד אותי
לפעמים קורה לנו דבר שאנחנו לא מבינים ולא רוצים. במקום להתרגז בלבד, כדאי להרים את הראש ולשאול: מה אתה מנסה ללמד אותי עכשיו? מה המטרה של המקרה הזה? אברהם אבינו קיבל ציווי ללכת אל הארץ אשר אראך, בלי לדעת מראש לאן. כך גם אנחנו: לבטל את הרצון שלנו, להתקדם צעד אחר צעד, ולסמוך שה' יראה לנו מה לעשות. והבעל שם טוב מוסיף: גם כשהניסיון לוקח ממנו את ההארות, מה שהאדם למד בעמל נשאר אצלו.
מקור: נועם אלימלך, הבעל שם טוב, בהצגת הרב · מפגש 326
האישה שלא ויתרה, וכוח האמונה שלה
בהפטרה יש שתי נשים חזקות. האחת, אשת עובדיה, אחרי שבעלה הציל מאה נביאים במערות, נשארה בחובות, והמלך יהורם רצה לקחת את בניה כעבדים. אלישע היה חסר אונים, אבל היא לא ויתרה. היא הלכה לבית העלמין, בעלה התגלה אליה, ובעקבות זה הכד הקטן שבביתה נהפך למעיין של שמן שמילא את כל הכלים. השנייה, השונמית, אחרי שהילד מת לא סיפרה לאיש, השכיבה אותו על מיטת אלישע ונסעה אליו, ואלישע החיה את הילד. לפעמים הפתרון מגיע רק כשלא מוותרים.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 326
הצחוק של שרה לא היה חוסר אמונה
כשהמלאכים בישרו לשרה שתלד בעוד שנה, היא צחקה, וה' שאל למה צחקה. היא פחדה שלא טוב עשתה. יש לשאול איך אפשר לדון את שרה לכף זכות. נועם אלימלך אומר שהצחוק היה שמחה על הפלא, לא ספק בכוחו של הבורא. ויש גם תירוץ שהרב העלה בשיעור: שרה דמיינה את שני הזקנים מסתובבים עם עגלת תינוק, וזה הצחיק אותה. אין כאן חוסר אמונה, אבל ה' הקפיד ואמר "הייפלא מה' דבר", כלומר להסתכל על המציאות באמונה כל כך חזקה שגם דבר רחוק יהיה טבעי, כמו שזריחת השמש אינה מצחיקה.
מקור: נועם אלימלך, בהצגת הרב · מפגש 327
שאלתי שאלה את הקב"ה, והוא ענה לי הרגע.
בערך בשנת תשס"ח, ביום האחרון לטסט, המכונית שלי נכשלה בבדיקת זיהום האוויר כשלחצתי על הגז. פניתי אל הקב"ה: מה אתה רוצה ללמד אותי? פתאום חשבתי: אם אני רועד מטסט של מכונית, מה אגיד כשכל החטאים שלי יעמדו מולי? המחשבה נמשכה כהרף עין. כשהבודק בדק שוב, המחוג לא זז, והוא שאל למה אני מחייך. עניתי לו: שאלתי שאלה את הקב"ה, והוא ענה לי הרגע.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 10
היונה עפה למרות שלא ראתה כלום, ומצאה זית.
אחרי המבול, היונה עפה מהתיבה בקו ישר, אף שהיה ברור לה שאין שום דבר מאכל מחוץ לתיבה, כי המבול השחית את כל פני האדמה ולא צמח דבר. ה' עשה לה נס, והיא מצאה עלה זית צף על פני המים, שרד את המבול ונשאר טרי, והיא יכלה לאכול ממנו. מה לומדים מזה? מי שנותן את אמונו בה', המציאות שרואות עיניו אין לה משמעות. ה' יעשה כל נס כדי לדאוג לו.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 5
יצחק חפר באר, ואחר כך עוד אחת, בלי להתייאש.
בתורה כתוב שהפלשתים סתמו וגזלו את הבארות שחפרו עבדי אברהם. יצחק לא התייאש. הוא חפר באר, ועליה רבו, חפר עוד באר, ועליה רבו, עד שחפר באר שלא רבו עליה, וקרא לה רחובות: "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". כך עבודתו של צדיק: התמדה ועשיית הדבר הנכון, בלי קשר לסביבה ולתוצאה. ברגע שהכנעת את היצר, זה הזמן לפרות בארץ.
מקור: רבי חיים שמואלביץ, הפסק והיסח הדעת · מפגש 9
"שמע ישראל" שהוציא ילדים יהודים מהכנסיות
אחרי השואה נשארו ילדים יהודים רבים במנזרים ובכנסיות. ההורים הפקידו אותם שם כדי להציל את חייהם, ורבים מההורים לא חזרו. רבנים יצאו לחפש את הילדים ולהחזיר אותם לעם ישראל.
כך סופר בערכים: הרב היה נכנס לכנסייה וצועק "שמע ישראל", והילדים היו קופצים ממקומם. רבים מהם כבר לא זכרו את שמם ואת בית אביהם, אבל את המילים האלה שמעו מאמא שלהם לפני השינה, והן חיו בתוכם גם כשכל השאר נשכח.
יש כוח עצום ב"שמע ישראל". זה הפסוק הראשון שמלמדים ילד יהודי, והאחרון שיהודי אומר בחייו. גם כשהכול נמחק, הוא נשאר.
מקור: מסופר בערכים · מפגש 16
לא כל מצווה צריכה להיות הגיונית לנו
יש מצוות שאנחנו לא מבינים את הטעם שלהן, והתורה עצמה אומרת שגם החכם מכל אדם לא יבין אותן עד הסוף. שלמה המלך ניסה להבין את הפרה האדומה ואמר: רחוקה היא ממני. ובכל זאת, אנחנו מקיימים את המצוות לא כי הן נשמעות הגיוניות, אלא כי הקב"ה אמר. זו עצמה אמונה: לסמוך עליו שהוא יודע מה טוב לנו, גם כשאנחנו לא רואים את התמונה כולה.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 35
מנהיג שואב את כוחו מהעם שמכיר בו
ים מלפנים והמצרים מאחור, מצב שנראה בלתי פתיר. נחשון בן עמינדב קפץ ראשון לים, והים נקרע. גם אחרי הנס, רבים לא נרגעו עד שראו בעיניהם את המצרים מתים על שפת הים. רק אז האמינו בה' ובמשה. מנהיג שואב את כוחו מהמידה שבה העם מכיר בו. ככל שהעם מקבל על עצמו את המנהיג יותר, כוחו עולה, עד שיוכל לדבר עם בורא העולם פנים אל פנים. וככל שהעם מעלה את המנהיג, גם העם זוכה להתגלויות נעלות יותר, עד "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". לכן האמון הוא המפתח.
מתוך השיעור השבועי · מפגש 27